הטרדה מינית בצבא

היקפי הביטויים השונים של ההטרדה המינית  

1. במחקר הנוכחי נמצא המשך למגמה הקלה של ירידה, שהחלה בפעימות הקודמות של המחקר, בשיעור המדווחות כי הוטרדו מינית %14 בשנת 2006, לעומת %18   ב 2002 בשנת 21% ו 2004
2. נמצאה גם ירידה קלה בשיעור החיילות אשר דיווחו על כך שנחשפו להתנהגויות מטרידות מינית. התנהגויות אלו כוללות בסיטואציות של נגיעה לא רצויה, רמיזות מיניות, הומור פוגע, חיזור כפוי וכיוצא בזה.  במקביל חלה ירידה בשיעור החשופות לאקלים חברתי מטריד ביחידתן.
3. לאור העובדה כי ניטור התופעה מתרחש זו הפעם השלישית בלבד, נותר רק לקוות כי המגמה הינה תחילתו של שינוי מתמשך ועכבי.  עם זאת ולמרות הנתונים המעודדים, הרי עדיין מצב בו אחת מכל שבע חיילות בצה"ל חווה הטרדה מינית במהלך שירותה הינו מצב  מדאיג ובלתי נסבל.
4. בנוסף יש לציין כי הירידה בשיעורי המדווחות לא מסתירה את הפער בין שיעור המדווחות על הטרדה מינית לאלו שחוו התנהגות שכזאת בפועל. אומנם אחת מכל שבע תדווח על הטרדה, אך גם בקרב ששת הנותרות יש כאלו שחוו התנהגות מטרידה מסוג מסוים. 
   

פעולות של החיילות בתגובה להטרדה מינית  

1. מעבר לידע אודות ההיקפים של גילויי הטרדה מינית בצה"ל הרי שיש חשיבות יישומית רבה לאפיון דפוסי הפעולה של החיילות שדיווחו כי הוטרדו מינית.  
2. במחקר הנוכחי נמצא המשך למגמת העלייה בנכונות החיילות לפעול בתגובה להטרדה המינית. (%35 בשנת 2006 לעומת %30 בשנת 2004 ו %21 בשנת 2002) . 
3. בנוסף,  בשנת 2004 חלה עלייה בשיעור החיילות אשר בחרו לפנות למפקדים בתגובה להטרדה לעומת 2002 ( עלייה מ %30 ל %49) ובמקביל חלה ירידה בשיעור החיילות אשר בחרו לפנות למטריד באופן עצמאי (ירידה מ %48 ל %26)  .בשנת 2006 נשמרת יציבות בשיעור החיילות הפונות למפקדים ולמטרידים לעומת 2004. 
4. למרות העלייה בנכונות של חיילות לפעול בתגובה להטרדה מינית ובפניה למפקדים, עדיין עולה מן הסקר כי עלינו להתמודד עם מצב בו %54 החיילות אינן נוקטות בפעולה כל שהיא בתגובה להטרדה שעברו. 

התמודדות צה"ל עם ההטרדה המינית 

1. צה"ל ביצע צעדים רבים בשנים האחרונות על מנת להתמודד עם ההטרדה המינית בשורותיו. בסקר בחנו כיצד תופסות החיילות את מאמצי צה"ל בתחומים שונים כגון הסברה והדרכה,  אכיפה וענישה,  איכות הטיפול בתלונות ובמתלוננות, מחויבות מפקדים, ומחויבות צה"ל בכלל.   
2.  בשנת 2006 מרבית המשיבות ציינו כי נחשפו להסברה בטירונות או ביחידה,  ומרביתן מודעות לקיומה של כתובת לטיפול בתלונה. בנוסף, מחציתן יודעות לאן לפנות במקרה של הטרדה.  בנתונים אלה נשמרת יציבות לעומת שנת 2002.    
3.  אולם, למרות נתוני החשיפה הגבוהים למידע והסברה  חיילות רבות עדיין מביעות ביקורת על היבטים שונים של התמודדות צה"ל עם ההטרדה המינית. הביקורת מתמקדת בעיקר בשני תחומים: חומרת האכיפה והענישה, והמחויבות המעשית של מפקדים.
4.  מן הממצאים עולה כי רק %30 מהחיילות סבורות כי קיימת ענישה ראויה למטרידים מינית בצבא. 
5. נתונים מדאיגים אף יותר נוגעים למידה בה החיילות תופסות כי קיימת מחויבות מעשית ופעילה של מפקדים ביחידות לפעול כנגד הטרדה מינית.  כך, נמצאו שיעורים נמוכים בקרב החיילות הסבורות כי מפקדיהן ביחידה מבצעים מאמץ כן להפסקת הטרדה מינית (%39), מתבטאים כנגד הטרדה מינית (%18) או יוזמים פעולות כנגדה (%14).  
6.  ביקורת זאת קיימת לא רק על מפקדים ישירים אלא גם על הפיקוד הבכיר: רק %32 מאמינות כי קיים מאמץ כנה להפסקת התופעה על ידי מפקדים בכירים,  ו כ-  %38 בלבד חושבות כי צה"ל פועל רבות להפסקת התופעה, וכי באופן כללי צה"ל מטפל היטב בתלונות על הטרדה מינית. 
7. השיעור הגבוה של החיילות הפונות למפקדים במקרה של הטרדה מינית מעיד על כך כי גם בתחום רגיש זה "המפקד הוא הכתובת". רעיון זה מבוטא גם באגרת הרמטכ"ל וברוח הפקודה (33.0145) המציינים כי על המפקדים מוטלת האחריות להגביר את המודעות של חיילים ושל מפקדים כאחד, בצד טיפוח אקלים יחידתי המונע ומוקיע תרבות משפילה.