מדינת ישראל הינה המדינה היחידה שבה גיוס נשים הוא גיוס חובה המוסדר בחוק. עובדה זו הופכת את הצבא לגוף שיכול לקדם את שוויון המינים לא רק בצבא אלא בחברה הישראלית בכלל, אך בפועל, מהווה השירות בצה"ל מכשול מכריע המונע שוויון בין נשים וגברים בישראל.

מבחינה היסטורית עבר מערך הנשים בצה"ל תהפוכות רבות כשהמגמה המנחה את השינויים הינה ליצור יותר ויותר שיתוף של נשים במגוון מתרחב של תפקידים. עם השנים נפתחו בפני החילות יותר ויותר אפשרויות . שיאו של התהליך היה בקיץ 2001 שבו הוחלט על ביטול חיל הנשים כגוף עצמאי והקמת היוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים) . משמעות השינוי הינה שאין בצבא טיפול מגדרי מיוחד לנשים, אלא הן כפופות בכל דבר למפקדיהן (ללא הבדל אם מדובר בגבר או באישה) והיוהל"ן מהווה גוף שתפקידו- פרט לטיפול בבעיות המיוחדות לנשים- לקדם את שיווין ההזדמנויות לנשים בצה"ל.

בשנת 2001 היוו הנשים כ-30% מהמשרתים בשרות חובה בצה"ל. לא כל הנשים מחויבות להתגייס- אישה יכולה לקבל פטור משרות חובה ממספר סיבות: פטור מטעמי דת, שהייה בחו"ל, סיבות רפואיות, נישואים ואי עמידה בנתוני סף הגיוס שנקבעו בצה"ל. הסתכלות על שיעור מקבלות הפטור מצה"ל מצביעה על מגמת עליה בתופעה: מ-36% בשנת 1996 ל-38% בשנת 2001. מגמת עליה נצפית גם באחוז הנשים שאינן מתגייסות מטעמי דת (מ-23.8% ב-1996 ל- 27% בשנת 2001) .

רשימת התפקידים בהם ניתן לחייב אישה לשרת נקבעו בתקנות שירות בטחון (תפקידי אישה בשירות סדיר) התשי"ב – 195. רשמית,עפ"י חוק זה פתוחים בפני נשים רוב המקצועות הצה"ליים, מלבד תפקידי לחימה. בפועל נשים בצה"ל אינן מורשות למלא את כל התפקידים.

בשנות ה- 80 נשים החלו לשרת בתפקידי הדרכה ובתפקידים שדורשים מיומנות טכנולוגית. בשנות ה- 90 הורחבה האפשרות להתנדב למקצועות עזר ללחימה, כמו רפואה מוטסת, והטסת מזל"טים.

באוגוסט 1994, עתרה אליס מילר לבג"ץ, בסיוע שדולת הנשים והאגודה לזכויות האזרח, בעקבות סירוב צה"ל לזמן אותה למבחני קבלה לקורס טייס. בהחלטה מהפכנית, קבע בית המשפט כי על חיל האוויר לזמן את אליס מילר למבחני הקבלה ולקבלה לקורס טייס, אם תימצא מתאימה. בעקבות הפסיקה של בג"צ בעתירה זו, תוקן בשנת 2000 תיקון מספר 11 לחוק שירות הביטחון, הקובע כי על צה"ל לפעול לשילוב נשים בכל המקצועות בצבא.

עיון בנתונים מראה כי אכן חלה עליה באחוז החילות הלוחמות- אולם מדובר עדיין באחוזים נמוכים ביותר עפ"י נתונים שנאספו ע"י רחל וורצברגר ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, אחוז הנשים בתפקידי לחימה מתוך סה"כ חילות בשירות חובה עלה בין השנים 1997 ל- 2001 מ- 0.2% בשנת 1997 ל- 0.9% בשנת 2001.

מאז שנת 2001 הופעלה בצבא שיטת מיון ושיבוץ חדשה לנשים- ולמרות שכ-81% מהמקצועות הצבאיים פתוחים לפני הנשים- כ-32% מתוכם עדיין אינם מאוישים ע"י נשים.

עפ"י הנתונים שמספק אתר של אגף כוח אדם בצה"ל (אכ"א), שיעור הייצוג של נשים בדרגות הבכירות יורד במעלה סולם הדרגות כמפורט: סג"מ – סגן: 33% , סרן – 21%; רס"ן – 21%; סא"ל – 10%; אל"ם – 3%. בדרגת תא"ל משרתות 3 נשים: דוברת צה"ל, הצנזורית הצבאית ויועצת הרמטכ"ל לענייני נשים. אין בצה"ל אף אישה בדרגת אלוף.

מגמה ברורה של צמצום בשיעור הנשים בצבא נצפית הן במעבר מחוגרות לקבע (ירידה מ- 32% בקרב החיילים בסדיר ל-13% בקרב החיילים בקבע) ובולטת אף יותר במעבר מקצונה בשירות חובה לקצונה בקבע (מ-51% קצינות מקרב הקצונה בסדיר ל- 16.4% מקרב הקצונה בקבע). במקרים רבים החתימה על שרות קבע בצבא מצביעה על תהליך של פיתוח קרירה –כנראה פחות אופייני לנשים בצבא.

בעקבות מדיניות השוויון שהוחלה ב- 2001, משולבות הנשים במערך המילואים. נשים משרתות במילואים עד גיל 38 או עד הריון והורות, ונשים בתפקידי לחימה משרתות במילואים עד גיל 30 או עד הריון והורות (למעט טיס וחובלים). מצגת יועצת הרמטכ"ל לעניני נשים מאוקטובר 2002 מציינת כי נכון להיום משרתות כ- 35% מכלל החילות המשתחררות במילואים- כאשר התפקידים נקבעים עפ"י צורכי הצבא. מדו"ח מבקר המדינה עולה כי את רוב הנשים המשרתות במילואים לא ניתן לשבץ בתפקידי פיקוד ולחימה, בגדודי אבטחה או הצלה וחילוץ כיוון שאינן מקבלות בטירונות הסמכה אפילו לרמת הרובאי הנמוכה ביותר.יש לציין כי במבצע "חומה ומגן" שרתו כ-160 נשים במערך המילואים עובדה שנתפסה בצה"ל כהצלחה. בסקר שנערך בקרב חילות משתחררות ביום שחרורן, נמצא כי נשים שחשו שתפקידן בשירות חובה לא היה משמעותי סברו ששירות המילואים שלהן מיותר וזאת למרות ש-54% מתוכן לא ידעו כלל היכן תשובצנה. 55% הסכימו כי שירות המילואים הוא משמעותי ו-39% אמרו כי הן רוצות או רוצות מאד לשרת במילואים.


קריאה נוספת:

נשים ושירות בצה"ל : מציאות, רצון וחזון, הליכי רב-שיח. 1995. אוניברסיטת תל אביב.

ג'רבי איריס. 1996. מעמד האישה בחברה הישראלית ושירות נשים בצה"ל. הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב.

יזרעאלי דפנה. 1999. "מגדור בשירות הצבאי בצה"ל". תיאוריה וביקורת. 14. קיץ 1999.

רס"ן ד"ר ישראלי ורד. רופאת ח"ן ראשית. 2000. פתיחת מקצועות קרביים לנשים: היבטים פיזיולוגיים ורפואים – מצגת. מאי 2000.

נשים בצה"ל. 2001. פרוייקט צבא –חברה. המכון הישראלי לדמוקרטיה. ירושלים.

ששון-לוי אורנה.  2001. "חתרנות בתוך דיכוי: כינון זהויות מגדריות של חיילות בתפקידים "גבריים". התשמע קולי? ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית, עורכת: יעל עצמון. הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר. ע"מ. 277-302.