רינה בר-טל. תקציר מתוך: מאור, ענת. (עורכת). 2004. העדפה מתקנת והבטחת ייצוג בישראל. הוצאת רמות.

המאבק לייצוג הולם של נשים במשרות בכירות, שנמשך לכל אורך העשור האחרון, נועד להשיג שוויון הזדמנויות בעבודה לנשים והתייחסות שווה כלפי מועמדות נשים. מאבק זה אינו מניב פרי בקלות. זהו מאבק ציבורי, מאבק חברתי, מאבק משפטי, מאבק של אישה שרוצה לפרוץ את "תקרת הזכוכית" ולתפוס את מקומה בחברה הישראלית. המאבק משליך גם על מעמדן של נשים בישראל בכל התחומים.

שדולת הנשים בישראל - עמותה לקידום זכויות הנשים בישראל - מובילה את המאבק הזה בכל המישורים: בחקיקה בכנסת, בהתדיינות משפטית בבג"ץ, בתקשורת ובייעוץ משפטי לנשים.

במדינת ישראל קיימת חקיקה המעגנת את חובת הייצוג ההולם בחברות ממשלתיות, בגופים ציבוריים, במכרזים בועדות מינויים, בספורט ועוד. מדובר בחקיקה מתקדמת, כיאה למדינה נאורה ודמוקרטית - חקיקה מפורשת שאינה משתמעת לשני פנים. קיימת גם פסיקה של בית המשפט העליון המפרשת את החקיקה ומצביעה על דרכים להשגת ייצוג הולם, בין היתר באמצעות העדפה מתקנת.

פסיקות חשובות שהושגו בעקבות עתירות של שדולת הנשים בישראל

העתירה הראשונה הוגשה בשנת 1994, לנוכח מספרן הנמוך של נשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות, ובית המשפט קבע כי חובה לדאוג לייצוג הולם בדירקטריונים. אחרי פסיקה זו אכן עלה מספר הנשים בדירקטריונים, אך ללא מעקב ופיקוח של השדולה המצב עלול לחזור לקדמותו. על-פי מחקרה של פרופ' דפנה יזרעאלי ז"ל, מספר הנשים בדירקטריונים של חברות ציבוריות ירד בשנים האחרונות, כך שאין די בחקיקה ובפסיקה, ויש צורך ממשי בפעילות השדולה כדי לוודא את אכיפתה של חובת הייצוג ההולם. ברי כי אין באפשרותה של עמותה ציבורית - מלכ"ר - למלא את התפקיד הזה בכל הגופים, ויש מקום להקים לצורך כך גוף דוגמת הנציבות.

עתירה נוספת הוגשה בשנת 1998 נגד מינויו של סמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי. במקרה זה מונה לתפקיד גבר אף שהיתה מועמדת אישה, מבלי להתחשב בחובת הייצוד ההולם הקבועה בחוק. בית-המשפט ביסס שנית את החובה הזו, וקבע כי יש לעשות מאמצים לאתר מועמדות כדי למלא אחר החקיקה והפסיקה.

צה"ל הינו מעוז גברי נוסף שנפרץ בעזרת שדולת הנשים בישראל. אליס מילר - האישה הראשונה שהתקבלה למיונים של קורס טיס בעקבות עתירה משותפת של השדולה והאגודה לזכויות האזרח - פתחה דלתות לנשים רבות, ביניהן הטייסות והנווטות של היום. חברת-הכנסת נעמי חזן העבירה בינואר 2000 חוק המאפשר לכל אישה להבחן למקצועות לחימה (למעט רובעי 5). חוק זה מבטיח שוויון הזדמנויות בצה"ל, ומהווה הישג מדהים במאבק לייצוג הולם.

אז השגנו הישגים משפטיים ויש לנו חוקים טובים – אם כן, היכן הבעיה?

הבעיה מתעוררת באכיפה, או ליתר דיוק - באי האכיפה: גופים ציבוריים שממנים לתפקידים בכירים מבלי להתייחס לחובתם; מינויים שמתקיימים מבלי להפעיל את הכלל של העדפה מתקנת; פניה למועמדים, ולא למועמדות. והנה לפנינו מעגל-קסמים, שכן הדברים מתנהלים בצורה שמונעת מנשים גישה גם למכרז הבא, מעכבת את קידומן ומקבעת את "תקרת הזכוכית" כחלק בלתי-נפרד של החברה כולה.

החברה שאנו חיות בה הינה חברה פטריארכאלית, מערכת המשפט אף היא כזו, ושוק העבודה אינו שונה.

מערכת המשפט מטעה אותנו במספרן הרב של הנשים העובדות בה. אל לנו ליפול בפח - יש לבחון את המצב בתפקידים הבכירים ביותר במערכת על-מנת להעריך נכונה עד כמה היא אכן ממלאת את חובת הייצוג ההולם. תפקידים של שופטים בבית המשפט העליון ותפקיד היועץ המשפטי לממשלה מאוישים על ידי גברים באופן בלעדי כמעט. כאשר בימים אלה עומד על הפרק בפעם הראשונה מינויה של נשיאה לבית המשפט העליון, תוקפים לראשונה את הליך מינויו של הנשיא. האם מישהו עצר לחשוב מדוע עושים זאת דווקא עכשיו? עד עתה נראה ההליך טבעי, ראוי ומקובל, והנה עתה, משעומד על הפרק מינויה של אישה להובלת המוסד העליון של המערכת השיפוטית במדינת-ישראל, יש ניסיון לערער על כך.

נוסף על כך, על-פי מחקר שערכה עו"ד רחל דון יחיא, ההתייחסות בבתי המשפט לגברים ולנשים שונה, כך שאל לנו לקבל את הרושם שהאחוז הגבוה של נשים במערכת המשפט מבטיח כי יש שם ייצוג הולם.

מבט על הכנסת יספק דוגמה טובה נוספת. שמונה-עשרה חברות כנסת, מהן שלוש שרות, הינן לכאורה מקור לגאווה לנוכח הנתונים מן העבר, אך בל נשכח שהן מהוות עדיין 16% בלבד מכלל חברי הכנסת - נתון מביש שלכל הדעות אינו עונה על אמת-המידה של ייצוג הולם.

מקומה של אישה מוכשרת, מתאימה וראויה אינו מובטח. להתמודדותה של אישה מצטרף גורם נוסף – המגדר – שגובר פעמים רבות על כישורים, השכלה ודרישות התפקיד, ומהווה מכשול של ממש בדרג התפקידים הבכירים.

בעתירה האחרונה שהגישה השדולה, בעניין שישה מינויים בכירים של גברים במשרד החוץ, אפילו בית המשפט לא נחלץ לעזרתנו. לטענת השופט חשין, על מנת להקים עילה, הכרחי שאישה ספציפית – מועמדת ראויה שהיתה אמורה לזכות - תעתור נגד המינויים. אך במקרה דנן לא נמצאה אישה כזו שתסכים לסכן את עתידה המקצועי. לא נמצאה אישה כזו שתסכים להיחשף ולהיות "שרופה" במשרד החוץ, שבו היא עובדת רוב חייה. אף אחת אינה רוצה להיות "עושת-צרות". ובלי אישה כזו סירב בית המשפט לדון בסוגיה העקרונית. נאלצנו להסתפק בהתחייבות של משרד החוץ לדאוג בעתיד להעדפה מתקנת וכן לכתוב פרוטוקול שישקף את תוכן הדיונים בוועדת המינויים.

המאבק לייצוג הולם הינו מאבק יומיומי שדורש אומץ וכוח, ולא תמיד יש קונסנזוס חברתי ביחס אליו.

הבעיה הקשה ביותר במאבק היא חוסר העניין בנושא. לתקשורת יש תמיד אירועים דחופים יותר, ובית המשפט רואה לעיתים בסוגיית הייצוג ההולם עניין עקרוני, ולא עניין קונקרטי שמצדיק דיון. במאבק לייצוג הולם, המלחמה מתנהלת למען קידום נשים חזקות, מוכשרות ומשכילות המבקשות לתפוס את מעמדן הראוי בחברה הישראלית.

רבים שואלים: "מה אתן רוצות?" הנה התשובה: אנחנו רוצות אך ורק את מה שמגיע לנו. אנחנו רוצות שנשים יתקדמו בקצב הראוי להן, אנחנו רוצות לראות נשים רבות יותר בעמדות של השפעה וכוח, איננו רוצות שמגדר יהווה מכשול, אנחנו רוצות שוויון בהזדמנויות ובהשפעה. למען הנשים. למען החברה.